מגזין ים
גיליון 97, יולי- אוגוסט 2005
מאת: אילן ורד
צילום: אילן לוביץ
63 שנים לאחר שהוטבעה בפגיעת טורפדו ושקעה למצולות, ירדה קבוצת צוללים ישראלית ראשונה אל הספינה הבריטית "רוזלי מולר" וגילתה כי מדובר בחווית צלילה מיוחד במינה.
ז'אק קוסטו, אבי הצוללים, אהב את הים האדום אולי יותר מכל ים אחר. מחקריו בים האדום היו רבים וכללו בין השאר ניסיונות לבניית "בתים" תת ימיים באזור "שאב רומי" בסודאן.
במהלך מחקריו על הים האדום, בשנת 1956, גילה קוסטו את הספינה הבריטית הטרופה ה- Thistlereom. לא ידוע מדוע, אך ז'אק קוסטו, בדיווחיו, לא ציין את מיקומה המדוייק.
בשנת 1991 יצאה לאזור קבוצת צוללים מתוך כוונה לנסות ולאתר את אונית הצבא הבריטי שהוטבעה ע"י הגרמנים במלחמת העולם השנייה. לאחר יום חיפושים גילו הצוללים, בהובלתו של דוד ורד, אחי, את האונייה שעד מהרה התפרסמה והפכה לאחד מאתרי הצלילה המבוקשים ביותר בים האדום. אולם, מלבד אונייה זו, היה ידוע על אונייה בריטית נוספת שהוטבעה באזור באותן הנסיבות. שמה היה ה– Rozalie Moller.
הדייגים המקומיים ומספר סקיפרים באזור טענו כבר בתחילת שנות ה-90 כי הם מכירים את מיקומה של האונייה ואכן, ב-1998 נתגלתה וצולמה האונייה לראשונה ע"י קבוצת צוללים אירופאית.
מאז, קיימת מעין שתיקה שבהסכמה, ואונייה זו נשכחה ונחבאה מעיניהם של הצוללים. מעט מאד צוללים הגיעו אליה והישראלים אף לא שמעו על אונייה זו דבר וחצי דבר.
יולי 2004, במהלך הפלגת צלילה על ספינת הצוללים Sea Queen 1 , ספינה בעלת יכולות מצוינות, החלטתי לעשות מעשה ולחשוף את האונייה המרשימה הזו לקהל הצוללים בישראל.
מאחר ומיקומה כבר היה מוכר לסקיפר הספינה, הגיענו למקום לאחר שעתיים הפלגה בלבד והקבוצה הישראלית הראשונה במקום קפצה למים עם התרגשות רבה בלב.
היסטוריה
אונית הקיטור- הרוזלי מולר, או בשמה הראשון–Francis, הושקה בגלאסגו שבאנגליה בשנת 1910 ע"י חברת Barcly Curle & Co. אורכה היה 108.2 מטר והיא הגיעה למהירות של עשרה קשרים– בהחלט מהירה לאותם הזמנים. מיד עם השקתה החלה לעבוד בקווי התובלה של חברת Booth Shiping Lines במימי אירופה. את שמה "Rozalie Moller" קיבלה לאחר שנמכרה ב-1931 לקווי Moller Line והחלה לעבוד במימי סין.
לקראת סוף שנות ה-30 החלה אווירת המלחמה באירופה להתבשל והצבא הבריטי החל בגיוס אוניות תובלה לשירותיו. כך בתחילת 1940, כבר לא כל כך צעירה- אך חזקה, החלה הרוזלי מולר את שירותה הצבאי תחת פיקודו של קפטן James Byrne.
באותם הימים, גילו הבריטים את הפחם האיכותי הקרוי בפיהם Best Welsh Coal מאחר ואוניותיהם נעו על ידי מנועי קיטור, קל היה לאויב לאתר את הכלים ממרחק בשל העשן הסמיך שיצא מארובותיהם. יתרונו של ה Best Welsh Coal -היה בכך ששריפתו הייתה בהירה יותר והוא ייצר הרבה פחות עשן. בכך יכלו הכוחות הבריטים לאתר את הכוחות הגרמניים עוד הרבה לפני שהאחרונים זיהו אותם. פחם זה, אם כן, היווה יתרון אדיר בשדה הקרב עבור אוניות המלחמה הבריטיות.
מכאן נוצר הצורך לנייד את הפחם מאנגליה אל כוחות חיל הים הבריטי הפרוסים באזורים רחוקים.וביניהם הכוחות הבריטים בצפון אפריקה ומלטה.
הרוזלי מולר התאימה למשימה זו כמו כפפה ליד בשל יכולתה להעמיס ולנייד מטען במשקל של עד 4500 טונות. אולם, המשימה לא הייתה כל כך פשוטה. באותם הימים, איבדו הבריטים אוניות רבות בים התיכון. האוניות הוטבעו ע"י הכוחות הגרמנים וכוחותיו האיטלקיים של מוסוליני ונפלו קורבן למטוסים, צוללות ואוניות אויב. מכאן, ששיט במימי הים התיכון אל עבר חופי צפון אפריקה היה הימור מסוכן. לכן הוחלט שה- רוזלי מולר תצא במסע מפרך מאנגליה לאורך חופי מערב אפריקה, תקיף את דרום אפריקה, תפליג צפונה בים האדום ותגיע אל יעדה , נמל אלכסנדריה, דרך תעלת סואץ.
ב- 11 בספטמבר 1941 הרימה הרוזלי מולר את עוגנה בדרבן ויצאה לדרכה כשעל סיפונה 4680 טונות של פחם משובח. בסוף חודש ספטמבר, לאחר שבועות על הים, הגיעה הרוזלי מולר אל מפרץ סואץ. אולם, בשל קרבות באזור תעלת סואץ, קיבלה האוניה הוראה לעצור ולהמתין להוראות. על פי הפקודה , היה על האוניה לעגון ב"אזור עגינה בטוח H". באזור זה, בצידו המערבי של האי Gubal, במעבר בינו לבין האי Gesum, הטילה הרוזלי מולר את עוגנה והמתינה בסבלנות להוראה להמשיך. לא הרחק משם, ממזרח ל"שאב עלי", ב"אזור עגינה בטוח F", המתינה בסבלנות האוניה המפורסמת ה-"Thistlereom". אזורי עגינה אלו נחשבו בטוחים מאחר ועד אותם ימים לא הגיעו כוחות האויב כל כך דרומה. אולם, בדיוק באותם הימים הגיעה למודיעין הגרמני ידיעה על אונייה בריטית גדולה האמורה להוביל חיילים רבים אל חופי צפון אפריקה דרך הים האדום ומפרץ סואץ. ייתכן גם, כי צוללת איטלקית שהגיעה לאזור, וידוע כי הוטבעה שם, היא שגילתה את המידע אודות הספינות הבריטיות. מאחר והמידע נראה אמין, הוחלט במטה הגרמני להשתמש ביכולותיהם החדשות- שליטה בטיסת לילה- ולפגוע באונייה. המשימה הוטלה על כוחות חיל האוויר הגרמני שהוצבו באי כרתים. משימתם הייתה לחפש ולהשמיד!!!
ב- 5 באוקטובר בלילה המריאו שני מטוסים דו מנועיים מסוג Heinkel מהאי כרתים, חצו את חופי צפון אפריקה והמשיכו אל עבר מפרץ סואץ בחיפושם אחר המטרה. ב- 01:30 בבוקרו של ה-6 באוקטובר 1941, איתרו המטוסים את ה- Thistlereom ושילחו אליה שני טילי טורפדו. כתוצאה מהפגיעה נהרגו 9 חיילים בריטים. למרות ההפתעה הצליחו חיילי האוניה ליירט את אחד המטוסים ועל פי דיווחים הוא נמצא על קרקעית הים לא הרחק ממיקומה של האונייה.
פגיעתה של ה- Thistlereom שהייתה עמוסה בתחמושת, גרמה להתפוצצויות רבות שהאירו את השמיים והים. מכאן ועד חשיפתה של הרוזלי מולר הדרך הייתה קצרה.
יומיים לאחר מכן, ב- 7 באוקטובר בלילה, יצאו שני מטוסים נוספים מהאי כרתים לעבר הרוזלי מולר. לאחר חצות, לפנות בוקר ה-8 באוקטובר, נתגלתה הרוזלי מולר. שני טילי טורפדו שולחו אל הספינה, אחד פגע ומפגיעתו נהרגו שני אנשי צוות. הרוזלי מולר החלה את שקיעתה אל הקרקעית וב- 01:40 בבוקר נעלמה אל מתחת לפני המים.
בכתבי ההיסטוריה של שתי חברות התובלה בהן עבדה הרוזלי מולר, כתוב כי לאחר המלחמה הועלתה האוניה אל פני המים ונשברה . אולם, במציאות, הספינה מעולם לא הועלתה אל פני המים והיא שוכבת שלמה על קרקעית הים ממתינה לצוללים שיבקרו בקרבה.
הצלילה
09:00 בבוקר, יום ג', 27 ביולי 2004, קבוצה ישראלית ראשונה חושפת את הרוזלי מולר.
בעומק 15 מטרים מתגלה התורן האחורי– כולו מכוסה אלמוגים רכים. אנחנו מעמיקים לאורכו של התורן עד לסיפון העליון בירכתי הספינה ולעינינו מתגלה מחזה מדהים. כל האונייה מכוסה בלהקות אדירות של דגי זכוכית קטנים. כמות הדגים כל כך גדולה עד כי קשה לראות את העצמים שמאחוריהם. בכל 17 שנותיי כצולל ומדריך טיולי צלילה בים האדום, לא זכור לי מחזה הדומה לכך. לאורך כל 108 המטרים של הסיפון העליון חי "ענן" של דגי זכוכית בתוכו נעשית הצלילה. אולם, דגי הזכוכית אינם דייריה היחידים של האונייה. בתוכה ועל סיפונה חיים מספר רב של דגי דקר קטנים וגדולים הניזונים מלהקת דגי הזכוכית. בנוסף, סביב האונייה משייטים דגי ים פתוח גדולים כגון טונות ו- Travelis הניזונים אף הם מהדגים הקטנים.
האונייה שוכבת על קרקעית הים בעומק 50 מטר, מעט עמוק מדי עבור הצולל הספורטיבי. מסיבה זו, חדירה לבטן האונייה הינה בעייתית במקצת ומסוכנת. אולם, צלילה לאורך הסיפון העליון, בעומק 30 מטר, מאפשרת הצצה לפתחי הגשר העליון. כמו- כן ניתן להציץ אל תוך תאי המטען הגדולים ואף לחדור אל חלקם. הארובות והתרנים הם אטרקציה בפי עצמה שכן מעבר לעניין שבם להקת דגי הזכוכית מתרחבת באופן משמעותי סביבם ומקיפה אותם בצורת קונוס מרשימה. לאחר כחצי שעה צלילה על סיפון האונייה ובתוך להקת הדגיגים המדהימה חזרנו אל התורן האחורי והחלנו בעליה . בשלב חניית הבטיחות, בעומק 5 מטרים, כשמתחתנו שוכבת לה הרוזלי מולר, ביקרו אותנו דגי ה- Bat Fish. להקת נווטים, דגים קטנים הנוהגים לשחות בצמוד לכרישים, אימצה לה את אחד מצוללי הקבוצה.
החוויה בצלילה זו הייתה בהחלט אדירה ומומלצת מאד. לאחר היציאה מהמים הופעל לחץ כבד מחברי הקבוצה לבצע צלילה נוספת במקום, אולם מטעמי מגבלות צלילה ובטיחות החלטנו להמשיך לאתר אחר ועזבנו את המקום עם טעם חזק של "עוד". יש אתר חדש!!!!
